החלטה בתיק בר"ע 23563-01-13

השופטת לאה גליקסמן :

1.     לפני בקשות רשות ערעור על החלטות בית הדין האזורי בתל אביב (עב 9165/08; השופט שמואל טננבוים) מיום 23.12.2013 ומיום 10.9.2013.

רקע :

2.     בין המבקש לבין משיבה 1 (להלן - החברה) מתנהלים מזה שנים הליכים משפטיים.

3.     בהחלטה מיום 26.2.2009 ניתן צו המחייב את החברה להחזיר את המבקש לעבודה סדירה ופעילה כאיש צוות אוויר בתפקיד בו שימש ערב פיטוריו, וזאת עד לבירור התביעה העיקרית או בהתאם לכל החלטה אחרת.

4.     בהחלטה מיום 5.5.2009 שניתנה בבקשה שהגיש המבקש לפי פקודת ביזיון בית המשפט (בש"א 3775/09) נקבע כי יש מקום להפעלת הליכי ביזיון על מנת לאכוף קיומו בעתיד של צו המניעה והוטל על המשיבים קנס בשיעור של 2,000 ש"ח בגין הביזיון וקנס בשיעור של 500 ש"ח בגין כל יום של המשך הפרת הצו ממועד קבלת ההחלטה. במסגרת החלטה זו נקבע כי

"אשר לתנאי שכרו של המבקש - אין ספק כי הוראת צו המניעה לפיה יש להחזיר את המבקש 'לתפקיד בו שימש ערב פיטוריו'  מחייבת בין היתר כי גם תנאי השכר של המבקש יוותרו כפי שהיו ערב הפיטורים. לפיכך, התעלמות המשיבה 1 [החברה] מותקו של המבקש לפני הפיטורים ואי ביצוע הפרשות לגמל, כפי שנעשו ערב הפיטורים, כעולה מתלושי השכר (מב/5) מהוות הפרה של הוראות צו המניעה להחזרת המבקש לאותו תפקיד".

5.     בפסק דינו של בית הדין הארצי מיום 24.3.2010 (עע 56/10) נקבע כי "ההחלטות והצווים של בית הדין האזורי לרבות בעניין תשלום שכרו של מר חביב נשארים בתוקף".

6.     המבקש טען כי המשיבים מפרים את החלטות בית הדין הארצי ובית הדין האזורי, כמפורט להלן: תשלום שכר נמוך משכרו ערב הפיטורים; הוותק שנרשם בתלוש השכר אינו מיום 31.7.2005 אלא ממועדים מאוחרים יותר; ההפרשות לגמל נמוכות משמעותית מההפרשות הנדרשות, שכן הן חושבו על בסיס שכר שגוי ועל בסיס ותק שגוי.

7.     המשיבים טענו כי מדובר בחיובים  כספיים, והליכים לפי הפקודה אינם מתאימים לסעד כספי; אין להטיל קנס רטרואקטיבי בגין הפרה של החלטות מהעבר;  לגופו של עניין - החברה לא הפרה את החלטת בית הדין. 

8.     בהחלטה מיום 23.12.2012 (להלן - ההחלטה הראשונה) דחה בית הדין האזורי את הבקשה לביזיון בית המשפט מנימוקים אלה: עיקרי החלטות בית הדין הקודמות הנוגעות להשבתו של המבקש לעבודה ולטיסות סדירות קוימו על ידי החברה, וליבה של הבקשה הוא במתן סעדים כספיים (תשלום הפרשי שכר, עדכון ותק לצורך תשלום זכויות סוציאליות וכן תשלום הפרשות סוציאליות); אין להיזקק להליכי ביזיון בית המשפט כאשר מבוקשת אכיפת סעד כספי; תכלית הצו היא לכפות ציות לעתיד ולא לענוש בשל מה שאירע בעבר, ואילו במסגרת הבקשה מתבקש בית הדין "להעניש" את החברה ולהטיל עליה קנס רטרואקטיבי לתקופה שמחודש מרץ 2009 ואילך; הבקשה כוללת תביעה כספית טהורה לתשלום פיצויי הלנת שכר, שאין מקומה במסגרת הליכי ביזיון; קיימת מחלוקת עובדתית מהותית בשאלה האם החברה קיימה את החלטות בית הדין, והכרעה בשאלות אלה אין מקומה בהליך של ביזיון אלא בהליך העיקרי, לאחר שיובאו בפני בית הדין עדויות וראיות הצדדים.

9.     המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה הראשונה (בר"ע 23563-01-13). אולם, בטרם ניתנה החלטה בבקשה עתר המבקש כי בית דין זה יקפיא את הדיון בבקשת רשות הערעור, עד להכרעה בבקשה נוספת שהגיש לבית הדין האזורי - בקשה לביטול ההחלטה הראשונה.

10.            בבקשה לביטול ההחלטה הראשונה טען המבקש כי בתגובתה לבקשה לביזיון העלתה החברה טענה שקרית, שלפיה הופחת שכרם של כל הקצינים הראשונים ולא רק של המבקש, אולם מתצהיר עדות של חשבת השכר שהוגש מטעם החברה עולה כי עובדה זו אינה נכונה. לאור האמור, עתר המבקש כי בית הדין האזורי יבטל את ההחלטה מיום 23.12.2012, "בגין השגתה במרמה מצד המשיבה ומצהיריה וליתן אחרת במקומה בהתאם לראיות שייחשפו .."; להורות לחברה להמציא לבית הדין העתקי תלושי שכר ותשלומים לחודשים ינואר 2009 עד יוני 2009 ביחס לכל מי ששימשו קצינים ראשונים בחברה בחודשים אלה; להורות לחברה להמציא עותקים שלמים של הדו"חות הכספיים המבוקרים לשנים 2008 עד 2012 ודו"ח כספי רבעוני (סקירה) לשנת 2013.

11.            בין לבין הוגשו תצהירי עדות מטעם הצדדים והתקיים הליך הוכחות, וניתנה החלטה בדבר הגשת סיכומי טענות הצדדים. כמו כן, התנהל הליך נוסף של בקשה לביזיון בית המשפט, ובהחלטה מיום 5.6.2013 קבע בית הדין האזורי כי יש להפעיל הליכי הביזיון על מנת לאכוף על החברה את החלטות בית הדין בעניין שיבוץ המבקש כטייס בטיסות סדירות בחברה.

12.            בהחלטה מיום 10.9.2013 (להלן - ההחלטה השנייה) קבע בית הדין האזורי כך:

"ההחלטה נשוא הבקשה עניינה רק בזכויותיו הכספיות של התובע. הליך ההוכחות בתיק העיקרי הסתיים והצדדים אמורים לסכם טענותיהם בכתב. במסגרת פסק הדין, יתייחס בית הדין גם לכל הסוגיות הכספיות לרבות אלו שהועלו בבקשת הבזיון ובבקשה לביטול ההחלטה. יצוין כי טענותיו של התובע באשר לזכויותיו הכספיות הינן חלק מתביעתו ומההליך העומד להכרעה בפסק הדין. בשלב זה של הדיון אין כל טעם לעסוק באותן סוגיות כספיות פעמיים, פעם במסגרת בקשת הביניים ופעם נוספת בפסק הדין בתיק העיקרי.

לא מצאתי כי זכויותיו הדיוניות של התובע יפגעו באופן כלשהו מדרך ניהול ההליך כאמור לעיל.

הבקשה נדחית.

ההחלטה השנייה היא מושא בקשת רשות הערעור השנייה שהגיש המבקש (בר"ע 4924-10-13).